בדיקת קושי

בדיקת קושי היא שיטה לבדיקת קשיות חומרים. השיטה בודקת את התנגדות החומר לחדירת חומר קשה בצורת חודרן. על-ידי בדיקה זו ניתן לאפיין מבחינה מכנית את אופי החומר.

במעבדת המכון לחקר הכשל מכשיר קושי מתוצרת Matsuzawa (שיטת ויקרס וקנופ), מכשיר מיקרו קושי מתוצרת Buhhler (שיטת ויקרס) ומכשיר מיקרוקושי נייד מתוצרת Proceq (שיטת L אולטראקולית) אשר באמצעותם ניתן למדוד מגוון סוגים של מתכות ואל מתכות.

מכשיר הקושי והמיקרו-קושי משמשים לבדיקות על גבי דגמי מעבדה שנלקחו מפריטים לצורך אפיון. לעומתם, מכשיר הקושי הנייד מאפשר לבצע בדיקות קושי בתנאי שטח לצורך אפיון ראשוני או על מערכות מותקנות.

אופן הפעולה בשיטת קושי ויקרס

החודרן בבדיקה זו עשוי יהלום, צורתו פירמידה מרובעת בעלת זווית חוד של 136 בין הפאות המנוגדות. את העומס נהוג לשנות בין 5 ל- 20 ק"ג בבדיקת קושי ובין 50 ל- 500 גרם בבדיקת מיקרו-קושי. התהליך, מתבצע באמצעות דחיפה בכוח של החודרן אל פני השטח ומדידת אורך האלכסונים שהוטבעו על פני השטח של הדגם הנבדק.

לדוגמא לבדיקת פרופיל קושי באמצעות מכשיר מיקרו-קושי לחצו כאן

אופן הפעולה בבדיקת קושי L

בדיקה בה גוף מגנטי עם קצה עגול משוחרר, באמצעות הפעלת כוח חד פעמי, לעבר משטח בדיקה אשר ממנו הוא נהדף במהירות מסוימת. הגוף המגנטי, בעל רמת מגנטיות קבועה, עובר דרך סליל ומייצר מתח במהלך המעבר שלו קדימה ואחורה דרך הסליל. מתח זה הוא יחסי למהירות והוא מעובד למידת קושי L. התנאי המקדים לביצוע הבדיקה היא טיב פני שטח מדרגה N32 לפחות. השיטה מתאימה לחומר גלם מתכתי שעוביו עולה על 3 מ"מ.